<h1>ארחות חיים הלכ' ק"ש סימן י"ט</h1>
<h2>דף יג.</h2>
קראה בכל לשון יצא ובלבד שידקדק בשבוש אותו הלשון כמו שמדקדק בלה"ק. וכתב הריא"ף דווקא בצבור אבל ביחיד לא כדא"ר יוחנן אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי שכל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו לפי שאין מלאכי השרת מבינין בל' ארמי. וצריך כל איש בעל שכל להתבונן במאמר הזה ולא יטעה לומר שדעת ר' יוחנן שיכוין השואל לשאול צרכיו למלאך שיצטרך לתפלתו ולא להקריבה ולהשמיעה לפני הש"י כדאמרינן בירושלמי ר' יודן בשם גרמיה אמר בשר ודם יש לו פטרון אם באה לו צרה אינו נכנס אצלו פתאום אלא הולך ועומד על פתח ביתו והם אומרים לו איש פלוני עומד על הפתח. אבל הקב"ה אינו כן אם באת לך צרה לא תצוח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי צוח ואנא ענאי לך הה"ד והיה כל הנקרא בשם ה' ימלט. ומביאור מאמר הזה יסתר דעת האומר שלא נאסרה תחנה למלאכים שיהיו מליצין ומפייסין בעדו לשם יתברך שהרי הוא אומר שאין החפץ והרצון לפניו שיעשה האדם מה שמנהג לעשות למלך ב"ו לעבדיו ולבני ביתו. ודעת ר' יוחנן ידוע למשכילים ומביני טוב לחש ולמה אינם מבינים בלשון ארמי והשאר לשונות חוץ מלשון הקדש. וזה ביאור המאמר שבא להעיר האדם לכוין בתפלתו כוונה רצויה ולהסיר מלבו בעת התפלה כל מסך וכל מחשבה מבדלת ויהיה כלו זך ונקי ואל תהיה מחשבתו בחלק חק הגוף כלל אלא בחלק חק הנפש ויהיה כלו לה' ולפי שלשון ארמי הוא זר עד מאד ואינו שגור בפי האדם וטבע הנפש להתערב בו ואין הכוונה מצויה בהתפלל בלשון ההוא אמרו שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי ר"ל הכחות הטובות אשר מהם נמשכו המעלות הטובות הם נקראים מלאכי השרת כמו שביאר הר"ם במדרש דברי אליהו אם יש עליו מלאך מליץ כמו שביאר בספרו. והכחות הרעות נקראו מלאכי חבלה והזהיר בזה לפי שאין כחות הנפש מורגלות באותו הלשון ואין יכולין לכוין בתפלתם לפי זרות הלשון. כתב הריא"ג מי שאינו מבין בלשון הקדש אם אפשר לו ללמוד ולהבין יישר כחו. ואם א"א לו ללמוד ולהבין יקרא בלשונו שהכל יודעים שענינה מלכות שמים וכן לענין תפלה.
